<h1>ראבי"ה סימן אלף ס"ט</h1>
<h2>דף נה:</h2>
אמר רב הונא יין כיון שהתחיל לימשך עושה יין נסך. פירוש דרכן היה לידרוך בגיתות ופוקקין הגת עד שגומרין לפנות הענבים לעשות תפוח באמצע ואז מסירים הפקק והיין זב ונמשך לבור. ואם שוב נגע גוי ביין שבגת הוי יין נסך שנחשב אז יין. ופריך ליה ממתני' דתנן לוקחין גת בעוטה ומשני בגת פקוקה ומליאה. ומשמע דתרווייהו בעינן פקוקה וגם מליאה, שאם אינה מליאה, אפילו פקוקה, מיקרי המשכה מה שנמשך על הגת קצת ממקום למקום לרב הונא. וכן פי' רבינו שלמה שלא זז היין ממקומו אלא במקום שנשחט שם עמד. ובמסקנא אמרינן לדרב הונא במשנה אחרונה ומעתה מתני' באינה פקוקה מיתוקמא והלכה כרב הונא כדמשמע לגבי ההוא ינוקא [נ"ו ע"ב]. ושמעתי מפרשים ומליאה, שעומדת על מלואה שלא נמשך היין לבור ואפילו נמשך ממקום למקום על הגת, ואין נראה (דמכלל) [דבכלל] פקוקה [היא] ומליאה למה לי. וכי היכי דלרב הונא הוי המשכה במקום שדורכין על הגת כדפרישית אע"פ שיש שם תערובת ענבים, הכי נמי לדידן שאנו רגילין בגיגיות לדרוך אם נתן הסל באמצע או לצד אחד לסנן היין, או אפילו בלא סל אם משך הענבים בצד אחד לעשות גומא לסנן, הוי המשכה. וכן כשמשבר בעץ [הענבים] פעמים [מושכן] לצד אחד ובלבד שיתכוין להמשכת היין. אבל אם כוונתו שמשבר כדי שיכנסו בגיגית הרבה ולא כדי שיזוב וימשך היין לצד אחד אין נראה בזה להחמיר אע"פ שיש שם יין כדתנן בפרק אין מעמידין [ל"ט ע"ב] ואלו מותרין באכילה וכו' עד והדבדבניות אע"פ שמנטפות, ומשמע אפילו מבוקעות, ואפילו אינן מבוקעות היה לנו להצריכו הדחה אילו היה בו משום יין נסך. ואע"ג דמוקמינן לה בגמרא [שם] דבעי להו לאכול, וגם מוכח התם [ד]מיירי בכלים שאינם מזופפין, משום הכשר הוא דבעי לאוקומי הכי ברישא, אבל לגבי יין נסך בכל עניין מותר כיון שאין מתכוין במעשה ידיו להמשיך ואפילו מרוסקין קצת, וכדתנן בסיפא [נ"ה ע"א] דורכין עם הנכרי בגת דמשום גורם טומאה ליכא שמשעה שיצא מעט ניטמאו ואיסורי הנאה לא הוי כפי משנה ראשונה. וכן משמע מדברי רש"י ורבינו שמואל נכדו דעל הגת נמי הוי יין נסך אם נמשך ממקום למקום. וגם בפסקיהם כתוב דהוא הדין בגיגית אם נתן הסל לסנן או עשה גומא בגיגית וכן אם הוציא יין מן הגיגית דרך ברזא. ומסתייעא מילתא דא מדתניא בתוספתא דע"ז [פ"ח ה"ב] הלוקח עביט מן הגוי ומצא תחתיו גממיות מותר צידי גממיות אסור, פירוש דתלינן שהגומא נעשית מעצמה, אבל צידי גממיות היינו ע"י מעשיו. ויש תוספתא כתוב בשניהם לאיסור. ועביט דומה לגיגית כדתנן בפרק איזהו נשך [ב"מ ע"ב ע"ב] עביט של ענבים וכן בברכות [כ"ה ע"ב] עביט של מימי רגלים. ורבינו חננאל גורס בגת פקוקה ולא גריס ומליאה. ובסדר טהרות אמרינן הדורס ענבים בחבית אע"פ שהיין צף על גבי ידיו טהורות ובגוי אינו חושש משום יין נסך. ונראה לי דמיירי בדלא ניחא ליה דומיא דהדבדבניות כדפרישית לעיל, ודורסן כדי שיכנסו בו הרבה ותניא לקמן [נ"ט ע"א] גוי שהביא ענבים בסלים ובדרדורים אע"פ שהיין מזלף עליהן מותר ואוקימנ' בדיעבד. וכן אם נפל הסל בענבים ונסתנן מעצמו אין זו המשכה אפילו לרב הונא. ומצאתי לי סעד לדברי רב וחבר. ובירושלמי דמסכת ע"ז [פ"ד ה"ח] גרסינן לוקחין גת בעוטה וכו' תני ר' חנין והוא שלא העלים ישראל את עיניו ממנו אבל אם העלים ישראל את עיניו ממנו [אסור]. ודכוותה צריך לומר גבי גת פקוקה ומליאה. ולהוציא מיושבי ארץ צרפת שלוקחין גיגיות בעוטות מן הנכרי כי יש לחוש לתערובת יין נסך אפילו כפי משנה ראשונה וגם יש לחוש אולי יין מסונן מן הבור היה בגיגית בתחילה ולא הודחה ואיכא עכבת יין נסך. ובארץ אשכנז החמירו מימים קדמונים אפילו בגיגיות, וכשר הניהוג ולא מהלכה רופפת אלא מאמיתה של הלכה. ונראה שצריך [להזהר] כשיש יין בגיגית שצריך הישראל לקבל מן הגוי ולהריק, כדאמרינן לקמן [נ"ט ע"א] גוי מהו שיוליך ענבים לגת ומסקינן דאסור לכתחילה משום לך לך אמרינן וכו', ואע"פ שהוא דרך זריקה, ומיהו בדיעבד שרי ואפילו מזלף היין מן הסל מיהו מה שבסל לא נתכוין בהם להמשכה, הילכך לא שייך נמי למימר [ביה] (מה)נצוק. וכן לקמן [ע' ע"ב] גבי ההיא רביתא דאמרינן אימור מגבה דחביתא שקלתיה אפילו מחובר למה שבחבית שרי חדא דקא אזיל לאיבוד ולא אחמור כולי האי בנצוק, ותו כדנפרש לקמן שכל מקום שהאיסור למעלה וההיתר למטה לא שייך למימר בכי האי גוונא נצוק. ויין שבסלים נמי אינו חשוב יין לאסור במגע גוי. ואם זרק גוי יין נסך לתוך גומא של יין כשר שבגיגית או לענבים או אם נגע ביין שבגומא אי נמי דכוותה בגת, הורה רבינו שלמה מנוחתו כבוד דמה שהוא למעלה מאותו מקום מגע מותר כדאמרינן בפרק בתרא [ע"ה ע"ב] איתמר עם הארץ שהושיט ידיו לגת ונגע באשכולות אשכול וכל סביבותי' טמאין כל הגת כולה טהורה והכי אורו ליה רבנן לר' ירמיה ופריך מאי שנא מהא דתנן השרץ וכו' ומשני שאני הכא דמפסק[י] אשכולות. ואמרינן התם כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו אצל יין נסך.
<h2>דף נו:</h2>
דין נצוק [נ"ו ע"ב] אמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת וכו' עד גרגותני גופה במאי קא מיתסרא בנצוק ש"מ נצוק חבור וכו'. ורבינו שלמה פסק בפרק בתרא בהלכה דנצוק [ע"ב ע"ב סד"ה קטופי] כרב הונא. וכן פסק רבינו חננאל. ומיהו גוי המערה יין כשר מכלי אל כלי ההוא דנפיק לבראי גזרו ביה רבנן דלא נפק לבראי לא גזרו ביה רבנן, אפילו למאן דאית ליה נצוק חיבור כיון שלא עירה לתוך יין נסך דהתם דווקא בקטוף קטופי שרינן כדאמר להו רב חסדא [ע"ב ע"ב] להנהו סבוייתא כי כייליתו חמרא לגוים קטופי קטיפו להו, כדי שיפסיק ראש העליון של נצוק קודם שיגיע לשולי כלי של גוי כי היכי דלא להוי נצוק כך פסק רש"י לקמן. אבל בנצוק דכוחו בכי האי גוונא לא אחמור ביה רבנן דהוי כמו גזירה לגזירה. וכן הסוגיא לקמן. וכן פסקו מקצת רבוותא. אבל רב פלטוי גאון ור"ת פסקו דנצוק אינו חיבור כלל ורב הונא הדר ביה מההיא דפרק בתרא [ע"ב ע"א] מדפריך הכא לרב הונא [נ"ו ע"ב] ש"מ נצוק חבור, ומאי קאמ' פשיטא דהא הכי סבירא ליה לרב הונא בפרק בתרא, אלא ודאי הדר ביה משום דאדחיא בפרק בתרא [ע"ב ע"א] דאייתי מהנצוק והקטפרס וכו'. ועוד ראייה מקנישקנין דשרי [שם ע"ב]. ולפי פסק זה אפילו לא קטיף קטופי שרי הנשאר בכלי. דאי אמרינן נצוק חבור גבי גוי המערה אי אפשר שלא יתחבר הך דגואי להך דבראי אפילו כי קטיף ליה. ויש שדוחין ואומרים דבנצוק שמן האויר בא של האיסור לא החמירו בו, אלא כשהאיסור נראה ושוקט בכלי. ורבו הדברים. וזקיני רבינו אליעזר ב"ר נתן פסק בספרו [ס"ס ש"ה] דנצוק חבור היכא שהאיסור למטה וההיתר למעלה כההיא דרב הונא, ורבא לקמן בפרק בתרא [ע"ב ע"ב] הוי איפכא שהגוי נוגע למעלה (בגו שתי) [בגישתא], והכי פי' ש"מ נצוק חבור, אפילו בכי האי נצוק שאין עתיד ליפול ולשכון ההיתר באיסור כההיא דרב הונא שסוף ההיתר ליפול באיסור, וטמא עדיפא מדרב הונא שהרי בקנישקנין שהאיסור למעלה מה שבפי הגוי לא הוי נצוק לרב הונא נמי שאין ההיתר נגרר אלא כשמוצצו, ונצוק דרב הונא (מאי לא) [מאיליו] נופל ההיתר לתוך האיסור, וכן יש לפרש אגרדמים גוי שקדח במיניקת והעלה וכו' [נ"ח ע"א], ומשני לעולם נצוק חיבור דוקא היכא שהאיסור למטה, ושאני הכא דדמי להיכא שהאיסור (למעלה) [למטה] דכולי חמרא בתר גישתא גריר ועתיד ליפול באיסור אפילו אינו מוצץ תדיר תדיר, מה שאין כן בקנישקנין שצריך כל שעה למצוץ בהן. וכשיטה זו בינותי מפסקי רבינו שמשון בן הר"ר יוסף צרפתי, דהא דשרא רבה בר רב הונא לדבי ריש גלותא למשתי בקנישקנין ככולי עלמא הוא כדפרישית, שבנצוק גזור כשסופו יורד ההתר לתוכו ולא בהעלאה שברוחו. ולשון נצוק נמי משמע שפיכות (דמים)... וכתב עוד יש ללמוד מדאמר[ינן] בנזיר פרק כהן [נ' ע"א] כל הנצוק טהור חוץ מדבש זיפים והצפחת בית שמאי אומרים אף מקפה של גריסין מפני שסולדת לאחריה, משמע שסולד לאחריו לא הוי נצוק, כ"ש היכא שעולה רק ברוחו דכשמניח רוח פיו [פוסק]. ואומר אני דההיא לאו ראייה היא, דאדרבה התם משמע דדבר הסולד חמור מנצוק אלא התם הוא עב' וחוזר ומתערב הממשות ע"י סלידה, ומיהו נראה כדבריהם דדכוות' מפליג רב דימי א"ר יוחנן בפרק בתרא [ע"ג ע"א] בין היכא דנפל איסורא לגו היתירא ובין היכא דנפל היתירא לגו [איסורא כי] האיסור ראשון ראשון בהיתר בטל בנפלו בהיתר, הילכך מסברא זו נקל גם בנצוק, ואפילו ליתה לדרב דימי לגבי מערה יין נסך מחבית לבור, לגבי נצוק מיהא נקל ונימא הך סברא. ויש מרבותיי ששמעתי מפיהם דאפילו כי אמרינן נצוק חיבור, אם יורד מן החבית של יין כשר דרך הנקב קטן ליין נסך לא מיתסר מה שבחבית, מדאמר רב הונא לקמן [ע"ב ע"א] דנצוק לעניין טומאה וטהרה לא הוי חיבור לעניין יין נסך הוי חבור, וטופח על מנת להטפיח דרך אשבורן הוי חיבור אפילו לעניין מקוה, וא"כ מאן דאמר הוי חבור בנצוק לא מחמיר בחיבור יין נסך בנצוק טפי מחבור מקוה באישבורן, וחזינן דטופח על מנת להטפיח במקוה לא הוי חבור אלא א"כ רחב הנקב המחברם כשפופרת הנוד כדתנן [מקואות פ"ו מ"ז] עירוב מקוואות כשפופרת הנוד, (כד) וקל וחומר בנצוק הקל לעניין מקוה דלא הוי חיבור אלא בנקב של שפופרת הנוד כשתי אצבעות חוזרות למקומן. ואין נראה לי חדא דהלכות מקוואות הלכה למשה מסיני, ואמרינן במסכת נזיר [נ"ז ע"א] דאין דנין ק"ו מהלכה. ועוד ביין נסך תלוי רק שיגע ביחד הנסך והכשר אבל במקוה בעינן שיראו לעינים ביחד בגומא אחת כל המ' סאה הילכך צריך שיהא רחב הנקב כשפופרת הנוד אם הוי החיבור דרך מחיצה. וכי מדייקת נמי בפרק כהן גדול ונזיר הלכה תנן התם כל הנצוק חבור וכו' [נ' ע"א] משמע שאי אפשר לדמות נצוק דיין נסך לטומאה לפי שיטת המקשה שהיה סבור דלא אמרינן נצוק חבור אלא א"כ תופס חיבורו הראשון כדמוכח (דהיה מפורד והתירו נצוק) [מהיה מפורד והתיכו דנצוק] (ו)לא הוי חיבור כיון שעתה מתחיל מחדש חיבורו [ולגבי יי"נ] (ו)לא שנא כדאמ' [נ"ו ע"ב] גרגותני גופה במאי מיתסרא בנצוק וכו', וכל הני מתחיל חיבורו בנצוק. אלא על כורחיך לא לכל דיניהן שוין. ועוד יש ראיות ואין צריך להאריך.
דין נצוק בר נצוק. פסקו רבותינו, אפילו למאן דאית ליה נצוק חיבור, אם מדד לתוך צלוחיתו של נכרי שהיה בו עכבת יין נסך, וחזר והוציא מן החבית במידה שנתנסך מכח נצוק, והנה החבית של יין נצוק בר נצוק, מה שנשאר בחבית מותר (בהנאה), דנצוק גזור ולא נצוק בר נצוק. ומעשה אירע שהריק הגוי מן המידה לכליו, והתירו רבותינו ולא חשו לומר שמא נגע בידו לתוך כלי המידה דמילתא דלא שכיחא היא. ולא חשו לומר שמא חזר ושפך מן כליו לכלי המידה אע"פ שלא ראינו העניין. וזה לשון אבא מרי, ראיתי תשובת רבינו שלמה שכתב אע"ג דפריק בפחסתו (צלוחיתו) [בורו] מיהו רב הונא משום נצוק אמרה דשמעינן ל[י]ה בפרק בתרא [ע"ב ע"ב] דאית ליה נצוק חיבור, אלא דלא ליקשי למאן דאית ליה נצוק אינו חיבור תרצינן הכי. וכי לא החזיר גרגותני לגת שרי מה שעל הגת דהוי נצוק בר נצוק אפילו למאי דס"ד למימר ש"מ נצוק חיבור, אבל כשהחזיר גרגותני לגת, שנוגע ביין שבגת לכלי עצמו הנאסר (מפורש) [משום] נצוק כנצוק הוא. ואני דן על (דבריך) [דבריו], איכא למימר הואיל דמתני במשנה ראשונה דיין שבגת אינו נאסר ע"י מגע גוי כל זמן שלא ירד לבור, ודלא כרב הונא דאמר משהתחיל למשך, א"כ אפילו לא היה גרגותני ביניהם לא היה נאסר מה שעל הגת שכמו מים חשוב [ו]לא נאסר(ו) ע"י נצוק, דלא חמיר נצוק ממגע גוי, ומה שהגרגותני (נצוק) נאסר בנצוק היינו משום דמשירד הקילוח מן הגרגותני לחוץ והגיע לחלל הבור ראוי לנסך, ומיהו כשהחזיר גרגותני לגת אי אמרינן נצוק חיבור נאסר מה שעל הגת מן היין הדבוק מלמטה בשולי הגרגותני, שהאיסור נופל ומתערב במה שעל הגת דהוי מין במינו במשהו כדאמרינן בפרק בתרא [ס"ו ע"א] חמרא חדתא בעינבי אביי אמר במשהו בתר טעמא אזלינן וכו', אלמא אע"ג דבעינבי מבוקע' ליכא תורת יין נסך לאסור במגע גוי אפילו הכי כי נתערב בהו יין נסך אוסר במשהו. ואפילו לרבא דאמר בנותן טעם, מיהא מודה דהיכא דיצא היין בענבים, דבמשהו אע"ג שהם על הגת, דמעתה לא מיקרי עינבי. הילכך [אי] אמרינן נצוק חיבור הרי מעורב ליין שבגת ואוסר במשהו. ע"כ לשונו. מיהו רבינו שב"ט בן אחות אם רבינו אבא מרי הביא ראייה להתיר. דהא דייק רב הונא לקמן בפרק בתרא [ע"ב ע"ב] דנצוק חיבור מדתנן נטל את המשפך ומדד וחזר לתוך צלוחית של ישראל ויש בו עכבת יין במשפך נאסר, [ומשמע דוקא בשנטל המשפך וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל ויש בו עכבת יין במשפך נאסר], אבל אם מדד לתוך צלוחיתו של ישראל בלא משפך אפילו באותה מידה שהוציא בה היין מן החבית ומדד בה לתוך צלוחיתו של נכרי ע"י משפך, אין בכך כלום דלא נאסר אלא המשפך שהוא נצוק אבל המידה לא נאסרה שהוא נצוק בר נצוק. ואפילו אם יש לדחות אין לנו לגזור מדעתינו אחרי שלא החמירו בו בהדיא בעלי התלמוד.
<h2>דף עב:</h2>
דין נצוק [נ"ו ע"ב] אמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת וכו' עד גרגותני גופה במאי קא מיתסרא בנצוק ש"מ נצוק חבור וכו'. ורבינו שלמה פסק בפרק בתרא בהלכה דנצוק [ע"ב ע"ב סד"ה קטופי] כרב הונא. וכן פסק רבינו חננאל. ומיהו גוי המערה יין כשר מכלי אל כלי ההוא דנפיק לבראי גזרו ביה רבנן דלא נפק לבראי לא גזרו ביה רבנן, אפילו למאן דאית ליה נצוק חיבור כיון שלא עירה לתוך יין נסך דהתם דווקא בקטוף קטופי שרינן כדאמר להו רב חסדא [ע"ב ע"ב] להנהו סבוייתא כי כייליתו חמרא לגוים קטופי קטיפו להו, כדי שיפסיק ראש העליון של נצוק קודם שיגיע לשולי כלי של גוי כי היכי דלא להוי נצוק כך פסק רש"י לקמן. אבל בנצוק דכוחו בכי האי גוונא לא אחמור ביה רבנן דהוי כמו גזירה לגזירה. וכן הסוגיא לקמן. וכן פסקו מקצת רבוותא. אבל רב פלטוי גאון ור"ת פסקו דנצוק אינו חיבור כלל ורב הונא הדר ביה מההיא דפרק בתרא [ע"ב ע"א] מדפריך הכא לרב הונא [נ"ו ע"ב] ש"מ נצוק חבור, ומאי קאמ' פשיטא דהא הכי סבירא ליה לרב הונא בפרק בתרא, אלא ודאי הדר ביה משום דאדחיא בפרק בתרא [ע"ב ע"א] דאייתי מהנצוק והקטפרס וכו'. ועוד ראייה מקנישקנין דשרי [שם ע"ב]. ולפי פסק זה אפילו לא קטיף קטופי שרי הנשאר בכלי. דאי אמרינן נצוק חבור גבי גוי המערה אי אפשר שלא יתחבר הך דגואי להך דבראי אפילו כי קטיף ליה. ויש שדוחין ואומרים דבנצוק שמן האויר בא של האיסור לא החמירו בו, אלא כשהאיסור נראה ושוקט בכלי. ורבו הדברים. וזקיני רבינו אליעזר ב"ר נתן פסק בספרו [ס"ס ש"ה] דנצוק חבור היכא שהאיסור למטה וההיתר למעלה כההיא דרב הונא, ורבא לקמן בפרק בתרא [ע"ב ע"ב] הוי איפכא שהגוי נוגע למעלה (בגו שתי) [בגישתא], והכי פי' ש"מ נצוק חבור, אפילו בכי האי נצוק שאין עתיד ליפול ולשכון ההיתר באיסור כההיא דרב הונא שסוף ההיתר ליפול באיסור, וטמא עדיפא מדרב הונא שהרי בקנישקנין שהאיסור למעלה מה שבפי הגוי לא הוי נצוק לרב הונא נמי שאין ההיתר נגרר אלא כשמוצצו, ונצוק דרב הונא (מאי לא) [מאיליו] נופל ההיתר לתוך האיסור, וכן יש לפרש אגרדמים גוי שקדח במיניקת והעלה וכו' [נ"ח ע"א], ומשני לעולם נצוק חיבור דוקא היכא שהאיסור למטה, ושאני הכא דדמי להיכא שהאיסור (למעלה) [למטה] דכולי חמרא בתר גישתא גריר ועתיד ליפול באיסור אפילו אינו מוצץ תדיר תדיר, מה שאין כן בקנישקנין שצריך כל שעה למצוץ בהן. וכשיטה זו בינותי מפסקי רבינו שמשון בן הר"ר יוסף צרפתי, דהא דשרא רבה בר רב הונא לדבי ריש גלותא למשתי בקנישקנין ככולי עלמא הוא כדפרישית, שבנצוק גזור כשסופו יורד ההתר לתוכו ולא בהעלאה שברוחו. ולשון נצוק נמי משמע שפיכות (דמים)... וכתב עוד יש ללמוד מדאמר[ינן] בנזיר פרק כהן [נ' ע"א] כל הנצוק טהור חוץ מדבש זיפים והצפחת בית שמאי אומרים אף מקפה של גריסין מפני שסולדת לאחריה, משמע שסולד לאחריו לא הוי נצוק, כ"ש היכא שעולה רק ברוחו דכשמניח רוח פיו [פוסק]. ואומר אני דההיא לאו ראייה היא, דאדרבה התם משמע דדבר הסולד חמור מנצוק אלא התם הוא עב' וחוזר ומתערב הממשות ע"י סלידה, ומיהו נראה כדבריהם דדכוות' מפליג רב דימי א"ר יוחנן בפרק בתרא [ע"ג ע"א] בין היכא דנפל איסורא לגו היתירא ובין היכא דנפל היתירא לגו [איסורא כי] האיסור ראשון ראשון בהיתר בטל בנפלו בהיתר, הילכך מסברא זו נקל גם בנצוק, ואפילו ליתה לדרב דימי לגבי מערה יין נסך מחבית לבור, לגבי נצוק מיהא נקל ונימא הך סברא. ויש מרבותיי ששמעתי מפיהם דאפילו כי אמרינן נצוק חיבור, אם יורד מן החבית של יין כשר דרך הנקב קטן ליין נסך לא מיתסר מה שבחבית, מדאמר רב הונא לקמן [ע"ב ע"א] דנצוק לעניין טומאה וטהרה לא הוי חיבור לעניין יין נסך הוי חבור, וטופח על מנת להטפיח דרך אשבורן הוי חיבור אפילו לעניין מקוה, וא"כ מאן דאמר הוי חבור בנצוק לא מחמיר בחיבור יין נסך בנצוק טפי מחבור מקוה באישבורן, וחזינן דטופח על מנת להטפיח במקוה לא הוי חבור אלא א"כ רחב הנקב המחברם כשפופרת הנוד כדתנן [מקואות פ"ו מ"ז] עירוב מקוואות כשפופרת הנוד, (כד) וקל וחומר בנצוק הקל לעניין מקוה דלא הוי חיבור אלא בנקב של שפופרת הנוד כשתי אצבעות חוזרות למקומן. ואין נראה לי חדא דהלכות מקוואות הלכה למשה מסיני, ואמרינן במסכת נזיר [נ"ז ע"א] דאין דנין ק"ו מהלכה. ועוד ביין נסך תלוי רק שיגע ביחד הנסך והכשר אבל במקוה בעינן שיראו לעינים ביחד בגומא אחת כל המ' סאה הילכך צריך שיהא רחב הנקב כשפופרת הנוד אם הוי החיבור דרך מחיצה. וכי מדייקת נמי בפרק כהן גדול ונזיר הלכה תנן התם כל הנצוק חבור וכו' [נ' ע"א] משמע שאי אפשר לדמות נצוק דיין נסך לטומאה לפי שיטת המקשה שהיה סבור דלא אמרינן נצוק חבור אלא א"כ תופס חיבורו הראשון כדמוכח (דהיה מפורד והתירו נצוק) [מהיה מפורד והתיכו דנצוק] (ו)לא הוי חיבור כיון שעתה מתחיל מחדש חיבורו [ולגבי יי"נ] (ו)לא שנא כדאמ' [נ"ו ע"ב] גרגותני גופה במאי מיתסרא בנצוק וכו', וכל הני מתחיל חיבורו בנצוק. אלא על כורחיך לא לכל דיניהן שוין. ועוד יש ראיות ואין צריך להאריך.
דין נצוק בר נצוק. פסקו רבותינו, אפילו למאן דאית ליה נצוק חיבור, אם מדד לתוך צלוחיתו של נכרי שהיה בו עכבת יין נסך, וחזר והוציא מן החבית במידה שנתנסך מכח נצוק, והנה החבית של יין נצוק בר נצוק, מה שנשאר בחבית מותר (בהנאה), דנצוק גזור ולא נצוק בר נצוק. ומעשה אירע שהריק הגוי מן המידה לכליו, והתירו רבותינו ולא חשו לומר שמא נגע בידו לתוך כלי המידה דמילתא דלא שכיחא היא. ולא חשו לומר שמא חזר ושפך מן כליו לכלי המידה אע"פ שלא ראינו העניין. וזה לשון אבא מרי, ראיתי תשובת רבינו שלמה שכתב אע"ג דפריק בפחסתו (צלוחיתו) [בורו] מיהו רב הונא משום נצוק אמרה דשמעינן ל[י]ה בפרק בתרא [ע"ב ע"ב] דאית ליה נצוק חיבור, אלא דלא ליקשי למאן דאית ליה נצוק אינו חיבור תרצינן הכי. וכי לא החזיר גרגותני לגת שרי מה שעל הגת דהוי נצוק בר נצוק אפילו למאי דס"ד למימר ש"מ נצוק חיבור, אבל כשהחזיר גרגותני לגת, שנוגע ביין שבגת לכלי עצמו הנאסר (מפורש) [משום] נצוק כנצוק הוא. ואני דן על (דבריך) [דבריו], איכא למימר הואיל דמתני במשנה ראשונה דיין שבגת אינו נאסר ע"י מגע גוי כל זמן שלא ירד לבור, ודלא כרב הונא דאמר משהתחיל למשך, א"כ אפילו לא היה גרגותני ביניהם לא היה נאסר מה שעל הגת שכמו מים חשוב [ו]לא נאסר(ו) ע"י נצוק, דלא חמיר נצוק ממגע גוי, ומה שהגרגותני (נצוק) נאסר בנצוק היינו משום דמשירד הקילוח מן הגרגותני לחוץ והגיע לחלל הבור ראוי לנסך, ומיהו כשהחזיר גרגותני לגת אי אמרינן נצוק חיבור נאסר מה שעל הגת מן היין הדבוק מלמטה בשולי הגרגותני, שהאיסור נופל ומתערב במה שעל הגת דהוי מין במינו במשהו כדאמרינן בפרק בתרא [ס"ו ע"א] חמרא חדתא בעינבי אביי אמר במשהו בתר טעמא אזלינן וכו', אלמא אע"ג דבעינבי מבוקע' ליכא תורת יין נסך לאסור במגע גוי אפילו הכי כי נתערב בהו יין נסך אוסר במשהו. ואפילו לרבא דאמר בנותן טעם, מיהא מודה דהיכא דיצא היין בענבים, דבמשהו אע"ג שהם על הגת, דמעתה לא מיקרי עינבי. הילכך [אי] אמרינן נצוק חיבור הרי מעורב ליין שבגת ואוסר במשהו. ע"כ לשונו. מיהו רבינו שב"ט בן אחות אם רבינו אבא מרי הביא ראייה להתיר. דהא דייק רב הונא לקמן בפרק בתרא [ע"ב ע"ב] דנצוק חיבור מדתנן נטל את המשפך ומדד וחזר לתוך צלוחית של ישראל ויש בו עכבת יין במשפך נאסר, [ומשמע דוקא בשנטל המשפך וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל ויש בו עכבת יין במשפך נאסר], אבל אם מדד לתוך צלוחיתו של ישראל בלא משפך אפילו באותה מידה שהוציא בה היין מן החבית ומדד בה לתוך צלוחיתו של נכרי ע"י משפך, אין בכך כלום דלא נאסר אלא המשפך שהוא נצוק אבל המידה לא נאסרה שהוא נצוק בר נצוק. ואפילו אם יש לדחות אין לנו לגזור מדעתינו אחרי שלא החמירו בו בהדיא בעלי התלמוד.
